<h1>סמ"ג עשין סימן פ"ב</h1>
<h2>דף יד.</h2>
וכל אותן חילוקין אינן אלא במוכר מפני שהיה לו ללוקח לפרש ולא פירש אין לו אלא את אלו אבל הנותן את המתנה קנה את כולן בין בשדה בין בבית בין בחצר בין בבית הבד, כללו של דבר הנותן קרקע קנה המקבל כל המחובר לה עד שיפרש (ע"פ רמב"ם מכירה פכ"ו ה"ה). וכן [ה]אחין שחלקו וזכה אחד מהן בשדה זכה בכולן, המחזיק בנכסי הגר החזיק בשדה זכה בכולן, והמקדיש את השדה הקדיש את כולן (שם ה"ו). אף במוכר ולוקח אין כל הדברים האלו וכיוצא בהן אמורים אלא במקום שאין שם מנהג ולא שמות ידועים לכל דבר ודבר בפני עצמו אבל במקום שנהגו שהמוכר כך מכר כך הרי זה מכור (רמב"ם שם ה"ז). וזה עיקר גדול בכל משא ומתן הולכין אחר לשון בני אדם באותו מקום ואחר המנהג (שם ה"ח).
<h2>דף כא:</h2>
מי שאנסוהו עד שמכר ולקח את דמי המקח אפילו תלוהו עד שמכר ממכרו ממכר בין במטלטלין בין בקרקעות שמפני אונסו גמר והקנה ואע"פ שלא לקח הדמים בפני עדים כדאיתא בפרק חזקת הבתים, לפיכך אם מסר מודעא קודם שימכור ואמר לשני עדים דעו שזה הממכר שאני מוכר לפלוני מפני שאני אנוס הרי הממכר בטל ואפילו החזיק כמה שנים מוציאין אותו מידו ומחזיר את הדמים, וצריכין העדים לידע שהוא מוכר מפני האונס ושהוא אנוס ודאי לא שיסמכו על פיו וכל מודעא שאין כתוב בה ואנו עדים ידענו שפלוני זה אנוס היה אינה מודעא (ע"פ רמב"ם מכירה פ"י הל' א'—ב' ועי' לח"מ). ואמר רבא אמר רב נחמן בפרק חזקת הבתים (מ' א') מודעא בפני שנים ואין צריך לומר כתובו. אמר רבא שם (מ' ב') לא כתבינן מודעא למקח וממכר וכן פסק רבינו יצחק, אבל רבינו שמואל פסק שם (בד"ה לא ומ"ח ב' ד"ה רב הונא) שאין הלכה כמותו אלא ככל שאר האמוראים שסוברין דכתבינן מודעא. בד"א במוכר או בעושה פשרה אבל במתנה או במחילה אם מסר מודעא קודם המתנה אע"פ שאינו אנוס הרי המתנה בטילה שאין הולכין במתנה אלא אחר גלוי דעת הנותן שאם אין רוצה בכל לבו להקנות לא קנה המקבל המתנה או המחילה (ע"פ רמב"ם שם ה"ג). עדי המודעא יכולין לחתום הן בעצמן באותו הממכר שנמסרה להם המודעא עליו ואין בכך כלום (רמב"ם שם ה"ו ע"ש). העידו עליו עדי הממכר שביטל המודעא הרי המודעא בטלה כדאיתא בערכין בפרק משקלי עלי (כ"א ב') ואם אמר לעדי המודעא הוו יודעין שכל קניין שאני עושה לבטל המודעא ומודעא דמודעא שהכל בטל ואיני אומר כך אלא מפני האונס שאתם יודעים ואין בדעתי להקנות בזה האונס לעולם הרי הממכר בטל ואע"פ שקנו מידו לבטל המודעא על הדרך שבארנו כך פסק רבינו משה (שם ה"ח). אבל רבינו שמואל פירש בפרק חזקת הבתים (מ' א' ד"ה ואין ע"ש) שכשכפו אותו עד שיבטל המודעא שמועיל אף בגט ביטול מודעא בכל עניין אפילו אומר בשעת מודעא כל מה שאבטל לא יהא בטל דאגב אונסיה גמר ומבטל (ע"פ מ"ח ב' תד"ה אומר), וכן משמע הלשון שאומר בערכין (שם) וכן בגיטין כופין אותו עד שיאמר רוצה אני מאי עד שיאמר רוצה אני כופין אותו עד שיבטל המודעא.
